נקודה שבלב

נְקוּדָה שֶׁבַּלֵּב

דברי רב מתוך שיעור (05.10.07) על מאמרי "שמעתי"

מֶשֶׁךְ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי שָׁנִים

הָאָדָם עוֹבֵר אֶת הִתְפַּתְּחוּתוֹ

בָּעוֹלָם הַזֶּה,

עַד שֶׁפִּתְאוֹם

מִתְעוֹרֶרֶת בּוֹ הַנְּקוּדָה שֶׁבַּלֵּב,

אוֹתוֹ רְשִׁימוֹ הַנִּקְרָא

"חֵלֶק אֵלוֹהַ מִמַּעַל".

וְאָז הוּא מַתְחִיל לִשְׁאוֹל

"מַהוּ הַטַּעַם בְּחַיַּי?"

וּלְהִשְׁתּוֹקֵק לְמַשֶּׁהוּ

מֵעַל הָעוֹלָם הַזֶּה.

-

בנין עם מעלית

בִּנְיָן עִם מַעֲלִית

דברי רב מתוך שיעור (22.12.06) על מאמר "הערבות"

הַמְּצִיאוּת הִיא מִבְנֶה קָבוּעַ

כְּמוֹ בִּנְיָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ

מֵאָה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ קוֹמוֹת,

עִם מַעֲלִית לָרֶדֶת וְלַעֲלוֹת -

לַעֲלוֹת לְאָן שֶׁרוֹצִים לַעֲלוֹת,

וְלָרֶדֶת לְאָן שֶׁיּוֹרְדִים.

וּמִלְּבַד הָאָדָם עַצְמוֹ

שׁוּם דָּבָר לֹא מִשְׁתַּנֶּה.

הוּא שֶׁמַּפְעִיל אֶת הַמַּעֲלִית,

אִם לַעֲלוֹת בַּבִּנְיָן אוֹ לָרֶדֶת.

הַמַּעֲלִית הַזֹּאת,

הִיא הַלֵּב שֶׁלָּנוּ, תְּנָאֵי הַלֵּב.

וְהָאָדָם רַק צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ

אֵיךְ לַעֲלוֹת

וְלִרְצוֹת לַעֲלוֹת.

מתגלה לחוץ

מִתְגַּלֶּה לַחוּץ

מתוך איגרת ל"ה אגרות רב"ש

בִּזְמַן שֶׁהַלֵּב מִתְמַלֵּא

עִם הִתְרַגְּשׁוּת יוֹתֵר מֵהָרְגִילוּת,

בֵּין שֶׁהִתְרַגְּשׁוּת בָּאָה מִדְּבָרִים טוֹבִים,

אוֹ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהִתְרַגְּשׁוּת בָּאָה מִדְּבָרִים רָעִים,

אָז הַהִתְפַּעֲלוּת מִתְגַּלָּה בַּחוּץ,

-- 
שֶׁזֶּה כְּמוֹ כּוֹס שֶׁל מַיִם -

בִּזְמַן שֶׁמִּתְמַלֵּא

יוֹצֵא לְחוּץ מֵהַכְּלִי.

כְּמוֹ כֵן הַדְּמָעוֹת,

שֶׁהֵן בְּחִינַת עוֹדֵף, הַיּוֹצֵא לַחוּץ.

בירור נכון

בֵּרוּר נָכוֹן
דברי רב מתוך שיעור ( 15.03.07) על מאמרי "שמעתי"

עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל,

לְאָן שֶׁהָאָדָם לֹא פּוֹנֶה,

הוּא חַיָּיב לַעֲשׂוֹת בֵּרוּר.
-

וְהַבֵּרוּר שֶׁלּוֹ

הוּא לָלֶכֶת מֵעַל הָרֶגֶשׁ

וּמֵעַל הַשֵּׂכֶל,

וּלְבַקֵּשׁ אֶת דַּעַת הָעֶלְיוֹן.

דַּעַת הָעֶלְיוֹן

נִקְרָא "אֱמוּנָה וְהַשְׁפָּעָה",

וְדַעְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם

הִיא "יְדִיעָה וְקַבָּלָה".

יהלום בזול

יַהֲלוֹם בְּזוֹל
משל של רב"ש מתוך ספר דרגות הסולם א', מאמר נ"ה: "אמונתנו בספרים וסופרים"

אַנְשֵׁי הָעִיר קָנוּ יַהֲלוֹם

וְכוּלָם שָׂמְחוּ שֶׁקָּנוּ יַהֲלוֹם בְּזוֹל בְּיוֹתֵר,

וְאֶחָד מֵהֶם הִתְעוֹרֵר בִַּשְּׁאֵלָה

הַאִם הַיַּהֲלוֹם שֶׁקָּנוּ הוּא אֲמִתִּי.

אֲבָל כֹּל בְּנֵי הָעִיר אֵינָם מְבִינִים בְּיַהֲלוֹמִים,

וְהָלְכוּ מִפְּנֵי זֶה לְאֶחָד סוֹחֵר מוּמְחֶה,

שֶׁיַּגִּיד לָהֶם הָאִם הַיַּהֲלוֹם אֲמִתִּי אוֹ מְזוּיָף.

וְשָׂמְחוּ בִּתְשׁוּבָתוֹ שֶׁהַיַּהֲלוֹם אֲמִתִּי.

וְאֶחָד מֵהֶם הִתְעוֹרֵר בַּשְּׁאֵלָה,

שֶׁהֵם סוֹמְכִים עַל הַסּוֹחֵר

וַהֲרֵי אוּלַי הוּא רַמַּאי,

אֶלָּא הוּא עַצְמוֹ רוֹצֶה לִלְמוֹד אֶת הַמִּקְצוֹעַ

וּבְעַצְמוֹ לִהְיוֹת מוּמְחֶה.

וְאָז

הוּא לוֹמֵד -

וּמַצְלִיחַ. 

דינר זהב

דִּינָר זָהָב

מתוך כתבי האר"י בספר "עץ חיים" (עמ' קכ"ט ענף ה')

רָצָה הַמֶּלֶךְ לִשְׁלוֹחַ

סָךְ גָּדוֹל שֶׁל דִּינָרֵי זָהָב

לִבְנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם,

וְהִנֵּה

כֹּל בְּנֵי מְדִינָתוֹ

גַּנָּבִים וְרַמָּאִים

וְאֵין לוֹ

שָׁלִיחַ נֶאֱמָן.

מֶה עָשָׂה?

הָלַךְ וּפָרַט

אֶת הַדִּינָרִים

לִפְרוּטוֹת,

וְשִׁלְחָם עַל יְדֵי

שְׁלִיחִים רַבִּים,

בְּאוֹפֶן

שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּדַאי לָהֶם

הֲנָאַת הַחָמָס,

שֶׁיִּפְגְּמוּ בִּשְׁבִילָהּ

בִּכְבוֹד הַמַּלְכוּת.

משל העבד והשרים

מָשַָׁל הָעֶבֶד וְהַשָׂרִים

משל של בעל הסולם מתוך מכתב (דף כ"ה) מתוך ספר "פרי חכם - איגרות קודש"

מָשָׁל לְמֶלֶךְ

שֶׁעַבְדוֹ נָשָׂא חֵן בְעֵינָיו

עַד שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַדְּלוֹ

וּלְנַשְּׂאוֹ עַל כֹּל הַשָּׂרִים,

כִּי הִכִּיר בְּלִבּוֹ

אַהֲבָה נֶאֱמָנָה בַּל-תִּמוֹט.

אֲבָל אֵין זֶה מִנִּימוּסֵי הַמַּלְכוּת

לְרוֹמֵם אָדָם לְרוֹם הַמַּעֲלוֹת בְּפַעַם אַחַת,

וּבְלִי סִבָּה נִרְאֵית לָעַיִן.

אֶלָּא שֶׁנִּימוּסֵי הַמַּלְכוּת

לְגַלּוֹת טַעְמוֹ לְעֵין כֹּל

בְּחָכְמָה עֲמוּקָה.

מֶה עָשָׂה?

הִפְקִיד אֶת הָעֶבֶד

לְשׁוֹמֵר הַסַּף עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ

וְאָמַר לְשַׂר אֶחָד

חָכָם בְּחָכְמַת הַבַּדְחָנוּת,

שֶׁיִּתְחַפֵּשׂ וְיָשִׂים עַצְמוֹ כְּמוֹרֵד בַּמַּלְכוּת,

וְיֵצֵא לְמִלְחָמָה לִכְבּוֹשׁ אֶת הַבַּיִת

בְּשָׁעָה שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַחַיִל מוּכָנִים.
-

הַשַּׂר עָשָׂה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ,

וּבְתַחְבּוּלוֹת וּבְחָכְמָה גְּדוֹלָה

שָׂם עַצְמוֹ נִלְחָם עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ.

וְהָעֶבֶד שׁוֹמֵר הַסַּף

שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ,

וּמִלֵּט אֶת הַמֶּלֶךְ,

וְלָחַם נֶגֶד הַשַּׂר בִּגְבוּרָה נִפְלָאָה

וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה,

עַד שֶׁנִגְלָה לְעֵין כֹּל

אַהֲבַת לִבּוֹ לַמֶּלֶךְ.

אָז פָּשַׁט הַשַּׂר לְבוּשוֹ,

וְנַעֲשָׂה שְׂחוֹק גָדוֹל

(כִּי נִלְחַם בְּעוֹז רוּחַ וּבִגְבוּרָה רַבָּה

וְעַתָּה נוֹכַח אֲשֶׁר דִּמְיוֹן וְלֹא מַמָּשׁוּת הָיָה כָּאן).

וּבְיוֹתֵר צָחֲקוּ

כַּאֲשֶׁר סִפֵּר הַשַּׂר

עַמְקוּת הַדִּמְיוֹנוֹת מֵאַכְזָרִיּוּתוֹ

וּמֵרוֹב הַפַּחַד שֶׁדִּמָּה לְעֵינָיו.

וְכֹל פְרָט וּפְרָט

בְּמִלְחָמָה נוֹרָאָה זוֹ

הָיְתָה לְסַבֵּב שְׂחוֹק וְשִׂמְחָה גְדוֹלָה.

אֲבָל עִם כֹּל זֶה -

עֶבֶד הוּא!

וְאֵינוֹ מְלוּמָד.

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְנַשְּׂאוֹ

עַל כֹּל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ?

חָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ,

וְאָמַר לְאוֹתוֹ הַשַּׂר

שֶׁהוּא מְחוּיָב לְהִתְחַפֵּשׂ

בִּלְבוּשֵׁי גַּזְלָן וְרוֹצֵחַ,

וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה כְּבוּשָׁה.

כִּי יוֹדֵעַ הַמֶּלֶךְ

אֲשֶׁר בַּמִּלְחָמָה הַשְּׁנִיָּה

יְגַלֶּה לוֹ חָכְמָה נִפְלָאָה,

עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי

לַעֲמוֹד בְּרֹאשׁ כֹּל הַשָּׂרִים.

עַל כֵּן מִנָּה אֶת הָעֶבֶד

לִמְמוּנֶה עַל אוֹצָר הַמַּלְכוּת.

וְאוֹתוֹ הַשַּׂר הִתְחַפֵּשׂ הַפַּעַם

בִּלְבוּשׁ אַכְזָרִי וְרוֹצֵחַ.

וּבָא לָבוֹז אֶת גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.

הַמְּמוּנֶה הָאוּמְלָל

נִלְחַם עִמּוֹ בְּכֹל עוֹז

וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ,

עַד שֶׁנִתְמַלְּאָה הַסְּאָה.

אָז פָּשַׁט הַשַּׂר לְבוּשׁוֹ,

וְנַעֲשָׂה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וּשְׂחוֹק עָצוּם בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ

עוֹד יוֹתֵר מִקּוֹדֵם.

כִּי מַעֲשֵׂי תַּחְבּוּלוֹת הַשַּׂר עַד פְּרָטֵיהֶם

מְעוֹרְרִים צְחוֹק רַב,

מֵחֲמַת שֶׁעַתָּה הָיָה צָרִיךְ הַשַּׂר

לְהִתְחַכֵּם יוֹתֵר מִלְּפָנִים,

-

כִּי עַתָּה יָדוּעַ הַמִּנְהָג בַּעֲלִיל

שֶׁאֵין שׁוּם אַכְזָר בִּמְדִינַת הַמֶּלֶךְ,

וְכֹל מִינֵי הָאַכְזָרִים אַךְ בַּדְחָנִים הֵמָּה,

עַד שֶׁאוֹתוֹ הַשַּׂר בְּתַּחְבּוּלוֹת עֲמוּקוֹת

סִגֵּל לוֹ כּוֹחַ הִתְהַפְּכוּת לְבִגְדֵי רָשָׁע.