רואה את הקולות

רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת
מתוך מכתב של בעל הסולם, ספר "פרי חכם - איגרות קודש" (דף פ"ה)

הַקּוֹל וְהַחֲרָדָה

דָּבָר אֶחָד הוּא.

אֲבָל לֹא כֹּל הַקּוֹלוֹת

רְאוּיִים לִנְעִימוּת.

קוֹל הָרַעַם מַפְחִיד

וְלֹא יִנְעַם לְאוֹזֶן הָאָדָם,

מִפְּנֵי שֶׁהַחֲרָדָה תּוֹפֶסֶת

שִׁעוּר גָּדוֹל בְּכוֹחַ הַמַּכָּה,

וְגַם מִדָּה שֶׁל זְמַן אָרוֹךְ יוֹתֵר מִדַּי.

וַאֲפִילוּ כּוֹחַ הַמַּכָּה הָיָה קָטָן,

גַּם הָיָה צוֹרֵם לָאוֹזֶן,

מִפְּנֵי תְּפִיסַת זְמַן מְרוּבָּה.

אֲבָל קוֹל הַכִּינוֹר

עָרֵב לְאוֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ,

לִהְיוֹתוֹ מְשׁוֹעָר בְּכוֹחַ הַמַּכָּה,

וֶהֱיוֹתוֹ מְשׁוֹעָר

בְּתַכְלִית הַדִּקְדּוּק בַּאֲרִיכוּת זְמַן,

וְהַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִיסַת הַזְּמַן

יְקַלְקֵל הַנְּעִימוּת.